Psa'him
Daf 34a
משנה: 34a שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְחוּיָן, לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים לַטְּמֵאִים וְלַטְּהוֹרִים כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּין הָעַרְבָּיִם. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק כָּשֵׁר׃
Traduction
Si l’on a égorgé l’agneau pascal avec l’intention préconçue portée sur ceux qui n’en mangent pas, ou sans tenir compte de ceux qui se sont associés pour l’offrir, ou pour des incirconcis, ou pour des gens impurs, il n’a pas de valeur. Mais s’il a été égorgé aussi bien pour ceux qui en mangeront qu’en vue d’autres personnes, ou aussi bien pour les associés que pour d’autres, ou pour des circoncis et non circoncis, ou pour des gens purs et des impurs, il sera valable. Si on l’a égorgé avant midi, il est sans valeur, en raison de ce qu’il est dit (Ex 16, 12): entre les 2 soirs (l’après-midi); s’il est antérieur au sacrifice quotidien (des vêpres), il est valable, à condition qu’une personne ne cesse de remuer le sang (pour l’empêcher de se figer), jusqu’à ce que l’on ait versé le sang du sacrifice quotidien; si avant cette dernière action, on a versé le sang du sacrifice pascal (au lieu de ne le verser qu’après), le sacrifice pascal reste pourtant valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שחטו שלא לאוכליו. כגון חולה וזקן או קטן שאינן יכולין לאכול כזית בשר ואע''פ שיש עליו מנוין אחרים פסול דלפי אכלו תכסו כתיב לשם הראוין לאכילה:
ושלא למנויו. שלא להנמנין בחבורה זו אלא לשם חבורה אחרת:
לערלים. לישראלים שהן ערלים וכגון שמתו אחיהם מחמת מילה ופסולים לאכול הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו:
ולטמאים. והן אסורים באכילת קדשים וחייבין כרת על אכילתם:
לאוכליו ושלא לאוכליו וכו'. כשר ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו בגופו של קרבן הוא אבל הכא אין המחשבה בגופו של הקרבן אלא בדבר שהוא חוץ לגופו:
קודם לתמיד כשר. דיאוחר הפסח בהלכה ב' לא נאמר אלא למצוה לכתחילה:
ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו. שלא יהא נקרש וכדי שיהא ראוי לזריקה אחר התמיד ואם נזרק קודם לתמיד כשר:
הלכה: מְנַיִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. לְשׁוֹן סוּרְסֶי הוּא זֶה. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. כּוֹס לִי אֶת הָטְּלֶה הַזֶּה.
Traduction
D’où sait-on qu’il faut égorger l’agneau pascal en vue de ceux qui le mangeront? -C’est que, répond R. Yohanan au nom de R. Ismaël, il est écrit (Ex 12, 4): vous compterez chacun d’après ce qu’il mange. R. Yoshia dit: c’est un terme araméen qui est employé dans ce verset, comme si l’on disait: égorge pour moi cet agneau (174)''Il détourne de son sens habituel, '''' compter '''', le mot Kassas, qu'il traduit '''' égorger '''' V. Jér., (Sota 12, 2) ( 21c); Mekhilta sur la section Bô, ch. 4.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איש לפי אכלו תכסו. כתיב:
ואמר ר' יאשיה ל' סורסי הוא זה. לשון ארמית שמדברין בו בארץ סוריא שאם רוצה לומר שחוט אומר כוס לי טלה זה:
Psa'him
Daf 34b
כֵּיצַד שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חוֹלֶה לְשֵׁם זָקֵן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹכַל כְּזַיִת. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לִמְנוּייָו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַקָּטָן יֵשׁ לוֹ מִינְייָן לִפְסוֹל. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה נָתוּן בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ פָּסוּל. הָדָא אָֽמְרָה. הָדָא מְסַייעָא לִדְרוֹמַיי. דִּדְרוֹמַיי אָֽמְרִין. אֵימוֹרִין שֶׁאָֽבְדוּ מְחַשֵּׁב לָהֶן כְּמִי שֶׁהֵן קַייָמִין. הָדָא אָֽמְרָה. 34b שְׁחָטוֹ שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ כוּלָּן חוֹלִין. אָמַר לֵיהּ. נִיתְנֵי לְשֵׁם בְּנֵי חֲבוּרָה פְסוּלִין. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁהָיוּ שָׁם כְּשֵׁירִין וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פְּסוּלִין.
Traduction
⁠—Comment peut-on l’avoir égorgé en vue de ceux qui ne le mangent pas? Si l’on a pensé par exemple à un malade ou à un vieillard, qui ne peuvent pas même en manger la valeur d’une olive. -Comment a-t-on pu opérer sans penser à ceux qui se sont comptés dans ce but? -C’est qu’on l’a égorgé en vue d’une autre compagnie. Cela prouverait que si l’enfant fait partie du nombre (et qu’il ne mange pas au moins la quantité légale), il peut rendre le sacrifice pascal non valable (à l’instar du malade qui mange moins); de même, si l’on a eu en vue une personne se trouvant trop éloignée pour arriver à temps et en manger; en outre, cela confirme l’avis des gens du midi qui disent (175)B., Meila, 7a.: lorsque les entrailles sont perdues (ou devenues impures), on les suppose pourtant comme présentes (pour que l’aspersion du sang puisse avoir lieu et autoriser de manger la chair); enfin, si on l’a égorgé en vue seulement de la moitié de la compagnie, il ne sera pas valable. -Cette déduction n’est pas formelle, dit R. Hagaï devant R. Yossé; car on eut expliquer le cas d’inaptitude lorsqu’on avait en vue toute une compagnie de malades (mais si la moitié des gens peuvent manger, il sera valable). S’il en est ainsi, dit R. Yossé, on devrait parler d’une compagnie complète de gens inaptes (ne pouvant pas manger), pour qu’au cas contraire le sacrifice soit valable? -On n’a pas pu s’exprimer ainsi, fut-il répondu, car il y avait parmi eux des gens valides; seulement, en l’égorgeant, on n’a eu en vue que des gens inaptes (voilà ce qui motive l’invalidité).
Pnei Moshe non traduit
כיצד שלא לאוכליו וכו'. תוספת' היא בפ''ד:
הדא אמרה. מדקחשיב חולה וזקן שהן פוסלין משום שאינן ראוין לאכילת כזית וש''מ שהן הן המנויין על פסח הזה דאל''כ תיפוק ליה שהוא שלא למנויו וקמ''ל שאם נמנו עליו אותן שאינן ראויין לאכילה ושחטו אח''כ לשם חבורה אחרת נפסל הוא משום שלא למנויו ואע''פ שאותן שנמנו עליו אינן ראויין לאכילת כזית אפ''ה מנויין נקראין לענין לפסול לשם חבורה אחרת אם כן הדא אמרה שהקטן שאינו יכול לאכול כזית יש לו מנין לפסול כלומר יש לו גם כן דין דמנין לענין לפסול לשאר שאינן נמנין על פסח זה דמהו דתימא הואיל וקטן לאו בר חיובא הוא אינו נקרא בכלל המנוין ונ''מ אם נמנו על פסח זה חבורה כולה קטנים אם שחטו לשם חבורה אחרת לא הוי שלא למנויו לפי שאין מנויי הקטנים כלום קמשמע לן דיש לו מניין לענין לפסול אחרים שהרי שוה הוא לענין חולה וזקן לענין זה:
הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה. ושחט אחד פסח לשמו פסול שאין יכול לבוא ולאכול:
הדא אמרה. מדקחשיב התנא לטמאים לבבא בפני עצמו ותיפוק ליה דהוי שלא לאוכליו שהרי אינן יכולין לאכול אלא לאו בטומאת גברי מיירי ואי בטומאת בשר פשיטא דעיקר מצות פסח לאכילה הוא אלא ע''כ בטומאת אימורין הוא והא אכתי תיפוק ליה דבלאו הכי ואפי' לא שחטו על שם כך ושאפילו יטמאו האימורים אחר השחיטה תהני ליה לאכילת בשר שהרי אם נטמאו האימורין אינו יכול לזרוק את הדם ואכתי אין הבשר ראוי לאכילה אלא לאו ש''מ דהדא מסייעא לדרומי. לזקני דרום שהן אומרים אימורין שאבדו או נטמאו קודם זריקת הדם הרי הן כמו שהן קיימין וזורק את הדם להתיר הבשר לאכילה:
הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו לחצי חבורתו פסול. דקס''ד כשיש בחבורה זו חולה או זקן קמיירי ואף על פי שיש בחבורה הראויין לאכול אפ''ה לא הוי כלאוכליו ושלא לאוכליו ומכיון ששחטו לשם אלו שאינן ראוין לאכילה פסול:
תיפתר שהיו כולן. הבני חבורה כולן חולין אבל אם שחטו לשם חצי חבורה הראויין לאכול בלבד אפשר שהוא כשר:
א''ל. ר' יוסה א''כ נתני לשם בני חבורה פסולין שהרי כולן אינן ראוין לאכילה הן:
א''ל. לא מצי למיתני לשם בני חבורה פסולין דמיירי בשהיו שם ג''כ כשירין הראויין לאכילה והוא לשם הפסולין כולן שיש בחבורה ואפ''ה לא תפשוט אם שחטו לשם חצי חבורה והיינו אפי' לשם חצי הכשירין שיפסול דשאני הכא ששחט לשם הפסולין:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שְׁחָטוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל.
Traduction
R. Eliézer dit: la Mishna parle du cas d’un égorgement accompli pour ceux-là seuls qui mangeront l’agneau; puis, des personnes inattendues s’y sont jointes; mais il serait sans valeur si, dès l’instant de l’égorgement, on a englobé dans sa pensée ceux qui en mangent et ceux qui n’en mangent pas.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דמכשר באוכליו ושלא לאוכליו בששחטו מתחל' לאוכליו גרידא ואח''כ נתכפר בו גם שלא לאוכליו אבל אם שחטו משעה ראשונה שיהא נתכפרין בו אוכליו ושלא לאוכליו פסול:
רִבִּי שִׂמְלַאי אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לֵיהּ. אַלְפִּין אֲגָדָה. אֲמַר לֵיהּ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַיי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אֲגָדָה לֹא לְבַבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי. שֶׁהֵן גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תוֹרָה. וְאַתְּ נְהַרְדָּעַאי וְדָר בְּדָרוֹם. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי הָדָא מִילְּתַא. מַה בֵין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. מַה בֵין לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אָמַר לֵיהּ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ מִגּוּפוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פְּסוּלוֹ מֵאֲחֵרִים. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח.
Traduction
R. Samlaï vint auprès de R. Yonathan, le priant de lui enseigner l’Agada (ou exégèse biblique). -C’est une tradition paternelle chez nous, dit le rabbi palestinien, de n’enseigner l’Agada, ni à un babylonien ni à un méridional, car ce sont des gens orgueilleux, s’adonnant peu à l’étude de la loi (176)Derenbourg, Essai, etc., p. 351.; or tu es de Néhardéa (en Babylonie) et tu demeures dans le Sud. -Explique-moi une seule règle, lui répliqua R. Samlaï, dis-moi à quoi tient la distinction en ce que d’une part, l’égorgement d’un animal fait en vue du sacrifice est valable, mais celui qui est accompli en dehors de ce projet, ne l’est pas, tandis que d’autre part, l’égorgement accompli aussi bien pour ceux qui mangeront de ce sacrifice que pour d’autres, sera également valable? -Cela tient à plusieurs causes, répondit le rabbi: au 1er cas, il y a l’invalidité du sacrifice même (dont la destination 1re a été défectueuse), et au deuxième cas, il n’y a qu’une inaptitude dans la pensée d’autrui; au 1er cas on ne peut pas séparer la partie valable de ce qui ne l’est pas, et au 2e cas cette séparation est possible; enfin, le 1er cas s’applique à toutes sortes de sacrifices, mais le 2e n’est applicable qu’à l’agneau pascal.
Pnei Moshe non traduit
אלפן אגדה. למדני דברי אגדה לדרוש ולהבין פסוקי ד''ה שאינן מתפרשין אלא ע''י דברי אגדה:
שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ומטין הדברי' כרצונם ואינן מכוונין אל האמת:
אמור לי הדא מילתא וכו'. ותדע שאני בעל תורה:
פסולו מאחרים. מדבר שהוא חוץ לגופו של הפסח:
אין אתה יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. שאי אפשר לך לומר זה החלק של הפסח הוא שלא לשמו וזה הוא לשמו לפיכך כולו פסול הוא אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול לברר וליטול חלק זה הוא לאלו הראוין לאכילה וזה הוא מאלו שאינן ראויין וכל חלק וחלק נראה בפ''ע הוא:
ואוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. דביה כתיב לפי אכלו תכוסו שתהא השחיטה לשם אוכליו ואין זה בשאר הקדשים:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר אַתְּ שְׁמַע תַּרְתֵּיי. דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שָׁחַט מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל. הֲרֵי פְסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים וְאַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵינִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִית לָךְ חוֹרִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִשְׁחִיטָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מן הדא דרבי אלעזר. דלעיל דקאמר מתניתא בששחטו מתחלה לאוכליו גרידא ואח''כ נתערבו ונתכפרו גם כן שלא לאוכליו הוא דכשר אבל אם בשעה ראשונה שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול א''כ את שמע מינה תרתי דאיכא הכא למעילות שהרי פסולו מחמת אחרים הוא וכן את יכול לברר הפסול מתוך ההכשר אף אם שחטו משעה ראשונה שיתכפרו בו אוכליו ושלא לאוכליו ואפ''ה את אומר הכין בתמיה דבכהאי גוונא פסול הוא ואמאי:
אלא כיני וכו'. כלומר אלא אי אתה יכול לחלק ביניהן כ''א בענין זה דלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וחמיר איסורי ולאוכליו וכו':
אית לך חורי. עוד יש לך דבר אחר מה שהיא ביניהן שלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הארבע עבודות כדתנן במתניתין דלעיל:
ולאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה. ואין מחשבת שלא לאוכליו פוסלת בשאר העבודות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source